הנו-מטאל נוסד באמצע שנות ה-90 והתאפיין בעבודת גיטרות לא דומיננטית, סגנון שירה המושפע מההיפ הופ ומהפאנק, ומבני שירים שנשאלו מן הרוק האלטרנטיבי יותר מאשר מן המטאל המסורתי. הנו-מטאל מאופיין בשילוב של מטאל או הבי מטאל עם סגנונות אחרים כדוגמת היפ הופ או מוזיקה אלקטרונית.
רבים מסמנים את קורן כממציאת הז'אנר. קביעה זו שנויה במחלוקת, אך אין ספק שקורן הובילו את הז'אנר בשנות התשעים ויצרו גל שבעקבותיו הוקמו להקות נו-מטאל רבות, לצד להקות ראפ מטאל ומטאל אלטרנטיבי. בין להקות הנו-מטאל הפעילות, חלקן קמו במסגרת אותו גל ואחרות החלו לשלב את סגנון הנו-מטאל רק בשלב מאוחר יותר של פעילותן, ניתן למנות את לינקין פארק, סליפנוט,דיסטורבד, אוונסנס (הושפעו מהשירה של קורן אך כמעט שלא יוצרים בסגנון זה) וסטטיק-אקס.
מבנה השירים של הנו-מטאל הם דומה, ולרוב בנויים בצורת: בית, פזמון, בית, פזמון, ברידג' (מעבר), פזמון.
הנו-מטאל זוכה לפופולריות רבה ולהקות כדוגמת לינקין פארק, סיסטם אוף א דאון, לימפ ביזקיט וקורן זוכות להופעות רבות בתקשורת ובערוץ MTV בפרט. עם זאת, רבים מחובבי המטאל בעולם מסרבים להכיר בסגנון כחלק מן המטאל בטענה שהוא ממוסחר מדי וכלל אינו מכיל אלמנטים השייכים למטאל - בקרב חובבי המטאל זכה הסגנון לכינוי "Mallcore"[1], על משקל הארדקור.
