הרוק מבוסס על סולמות הבלוז (הסולמות הפנטטוניים), בהם מונמכים הצלילים השלישי והשביעי (ולעתים גם החמישי) בחצי טון. במקור, הרוק היווה שילוב בין מוזיקה אמריקאית עממית (קנטרי) למוזיקה אפרו-אמריקנית קצבית (בלוז); אך עם השנים הרוק התפצל לאין ספור כיוונים, שהתרחקו מסגנונות אלה מרחק רב, והושפעו גם מסגנונות אחרים לגמרי כמו מוזיקה קלאסית, פופ, ובשנים האחרונות אפילו היפ-הופ. זאת, מכיוון שלמעשה כל להקה שמשתמשת ב"שילוש הכלים המקודש" של הרוק (שמשמש גם בבלוז) - בס, תופים וגיטרה חשמלית - יכולה להגדיר את עצמה כלהקת רוק; והאפשרויות הטמונות בשילוב של שלושת הכלים הללו הן בלתי מוגבלות. לכן, בנקל אפשר למצוא רוק שקט ורוק רועש, רוק מהיר ורוק איטי רוק שמח ורוק עצוב, רוק קולי ורוק כלי, שירי רוק קלילים ולעומתם מנגינות רוק כבדות ועמוקות. סגנון הרוק הוא כל כך מגוון, שלמעשה, הוא אינו סגנון אחד אלא קבוצה גדולה מאוד של סגנונות.
למרות העובדה כי מקורו של הרוק בבלוז, אשר יוצריה היו שחורים, כמעט כל יוצרי הרוק לדורותיהם היו לבנים. הרוק התפתח באנגליה ובארצות הברית במקביל. השפעת הרוק הגיעה לידי כך, שאף קמו זרמים חברתיים בקרב בני הנוער של מעריצי רוק - מטאליסטים, פאנקיסטים, ילדי הפרחים. במהלך השנים אורגנו פסטיבלי רוק המוניים ואף בוימו סרטי רוק על הכוכבים, שלוו במוזיקה שלהם. תופעה בולטת שמלווה את הרוק מראשיתו ועד היום היא שימוש נפוץ של המוזיקאים בסמים – החל מאלביס בשנות החמישים, וכלה בנירוונה בשנות התשעים.