הצעות ויזמות לקראת תכנון שנת הלימודים תשע"ז

1. להתחיל את בית הספר מאוחר יותר...ניתן להגיע ב7:45 לפעילויות שונות ברחבות עד 9:00 נכנסים לשיעורים
2. לשנות את השיטה של הלימוד הפרונטלי ללימוד חווייתי בצורות שונות ומגוונות
3. להוסיף יותר שיעורי בחירה ולהפוך את המערכת שעות לדינמיות יותר, מעניינת יותר ומותאמת יותר לכל תלמיד ותלמיד, למידה בהתאמה אישית, הטכנולוגיה היום מאפשרת זאת, יאפשר לכל ילד לממש את עצמו בצורה ייחודית לו

נראה לי חשוב מאד לקדם את נושא למידת המוזיקה בביה"ס.
מניסיוני כאמא, הנושא לאורך השנים לא קיבל דגש מספיק חשוב בכיתות היסוד מבחינת יסודות בסיסיים של מוזיקה והכרות עם עולם המוזיקה לגווניה. היו שנים שלמידת מוזיקה לא נכללה בתכנית הלימודים. לדעתי זה לא פחות חשוב מאומנות, ספורט ומתנ"ך.
בנוסף, קידום תוכנית לימוד כלי נגינה בבי"ס תפן כפי שמקובל בבתי ספר רבים, זהו דבר חשוב והכרחי ויכול ליצור מינוף משמעותי עבור ילדים רבים ועבור ביה"ס עצמו.
אני מקווה שתראו זאת כאתגר חיובי וחיוני ובר הגשמה.
תודה ובהצלחה
דלית

קפיטריה ניידת בבית הספר

להכניס את הגישה הנירו התפתחותית לתהליך החינוך בבית הספר בכיתות היסוד גן - ב'
ובכך נצמצם את הצורך בעזרה תפקודית לימודית.

בשל שינוי מיקום בית הספר (מחוץ לפרק התעשייה) תלמידי בית הספר חשופים פחות לתערוכות אמנות ופעילות סביבם. צוות אמנות מציע כי פעם בשנה יצא סיור, דו גילאי ופעילות מתאימה, מכיתות א'-ו', לאחד ממוזיאוני הסביבה (תפן, ברעם וכו').

הנהלת בית הספר בתפן נוהגת להציג את בית הספר כפלורליסט, ליברלי, סובלני ופתוח לרעיונות חדשים ולסביבה המיוחדת (גם דמוגרפית) שבה אנו חיים.

בבית הספר אכן קיימות מגמות רבות (שונות ומשונות) המשקפות את הפתיחות הזו. למרות זאת, כשניסיתי לדבר על ליבם של קברניטי בית הספר להוסיף מגמת ערבית, נתקלתי בגילויי סימפטיה אך בתשובה שלילית.

לטעמי, הנימוקים בעד הוספת מגמת ערבית עולים בהרבה על הנימוק היחידי ששמעתי נגד ("יש כבר כיום יותר מידי מגמות"). בראש וראשונה, מתן האפשרות ללימוד הערבית גם בתיכון וכחלק ממגמה, מתחייב מהימצאותו של בית הספר באזור בעל רוב מובהק לאוכלוסיה הערבית. שנית, בית הספר מתיימר בצדק להטיף לשיוויון אזרחי, לפתיחות לכל הדתות והעמים ולכיוצא באלה ערכים הומניטריים אוניברסלים. איך יכול להיות שדווקא כשמדובר בלימוד הערבית נסתגר פנימה ונסרב להיפתח? איזה מסר אנחנו מעבירים לילדי בית הספר כשמצד אחד אנחנו מזוהים כבית ספר ערכי ודמוקרטי ומצד שני אנחנו לא פותחים את הדלת למרכיב הכי בסיסי של דו קיום – מתן האפשרות (האמיתית, זאת אומרת כולל בתיכון) ללמוד את שפתם של שכנינו הערבים?

כל עוד אין מגמה, לימודי הערבית ביסודי ובחטיבה אינם נתפסים כמשהו מחייב ורציני וגם המודעות של הילדים לחשיבות לימוד השפה אינה גבוהה עקב כך. יש לדעתי לקבל החלטה עקרונית על פתיחת המגמה ורק לאחר מכן לבחון במשך כמה שנים מה מידת הענין בה (לא ניתן להחליט רק על סמך הביקוש שיהיה בשנה הראשונה בלבד מכיון שמדובר בתהליך).

אני מקוה שישנם הורים נוספים שתומכים ברעיון ואודה לך על קידום ההצעה.

בברכה,

ערן מרכוס

השעה הרב תכליתית :
יש למנות אחראי לשעה זו שירכז תכנית לפעילויות בחירה שונות לתלמידים. תלמידים שאינם פעילים בוועדות יחוייבו לבחור פעילות אחרת שתכלול גם תוצרים שיקבלו התייחסות והערכה.